פסק-דין בתיק ת"א 39507-06-11

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה נגדה על הסף, בטענה שלפיה לא בוצעה לה המצאה כדין של כתב התביעה; כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התובענה; וכן מפאת העדר עילת תביעה על פי האמור בכתב התביעה עצמו.

הצדדים וכתבי הטענות

1.         מר וויליאם נייגל (להלן: " התובע") הוא איש עסקים המתגורר באנגליה, ולדבריו מבקר בישראל מספר פעמים בשנה. הנתבעת, Deutsche Telekom AG (להלן: " הנתבעת"), היא חברה שמקום מושבה הוא בגרמניה ועיסוקה בתחום הטלקומוניקציה.

            לטענתו של התובע, בינו לבין הנתבעת נכרת הסכם בעל-פה במשרדיו של התובע בלונדון - שתכליתו שיתוף פעולה לשם השקעת כספים בחברות ישראליות העוסקות אף הן בתחום הטלקומוניקציה, בסכום התחלתי של 10,000,000 אירו. על פי הנטען הרקע להסכם הוא נזקים שגרמה הנתבעת לתובע, כאשר הלה הקים מיזם להפעלת רשת סלולרית בצ'כיה והיא גרמה לנישולו מזיכיון ההפעלה; הנתבעת מצידה הכירה בנזקים שהסבה לתובע, ועל כן הסכימה להתקשר עימו בהסכם הנטען להשקעת כספים בישראל - עד שיזכה לפיצוי הולם על נזקיו. עם זאת יצוין, כי לא ברור מכתב התביעה כיצד ההשקעה בחברות ישראליות אמורה לפצות את התובע דווקא על הנזקים הנטענים. מכל מקום, לדבריו של התובע הנתבעת הפרה את ההסכם שנכרת בעל-פה הפרה יסודית - באשר היא לא ביצעה כל השקעה בישראל, ולא פיצתה את התובע על נזקיו. בכתב התביעה עותר התובע לפיצוי בין הפרת ההסכם - בסכום של 9,760,000 ש"ח; וגם בהקשר זה יצוין כי לא ברור מכתב התביעה כיצד חושב סכום הפיצוי.

            הנתבעת מצידה אינה מכחישה כי לא ביצעה השקעה כספית כלשהי בישראל; אלא שלגרסתה גם לא היה עליה לעשות כן - באשר היא מעולם לא התקשרה עם התובע בהסכם הנטען. הנתבעת טוענת כי בין הצדדים התקיימו מגעים לגבי אפשרות לפעילות עסקית משותפת, ואולם אלה מעולם לא הבשילו לכדי הסכמה מחייבת. בד בבד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת את הבקשה דנן - לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים בבקשת הסילוק

2.         ראשית טוענת הנתבעת כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין. לגרסתה, בחודש יוני 2011 ביקר מנכ"ל הנתבעת מר רנה אוברמן (להלן: " אוברמן") בישראל, לשם השתתפות בוועידת הנשיא שהתקיימה בירושלים. בתום הביקור, שעה שעשה אוברמן את דרכו בליווי פמלייתו ביציאה ממרכז הקונגרסים בירושלים לכיוון החניה ועל מנת לנסוע אל שדה התעופה - דרכו נחסמה על ידי בנו של התובע, מר אדם נייגל (להלן: " אדם"). על פי הנטען אדם פלש למרחב האישי של אוברמן וניסה לדחוף לידיו בכוח מעטפה כלשהי, שבדיעבד התברר כי הכילה את כתב התביעה והזמנה לדין. אוברמן מצדו הבהיר לאדם כי הוא אינו מעוניין לקבל את המעטפה, ועל מנת להימנע מעימות פיזי נטל אחד המאבטחים של אוברמן את המעטפה לידיו והעבירה לאחד מאנשי הצוות של אוברמן. אלא שלאחר התייעצות ביניהם החליטו אנשי צוותו של אוברמן כי מטעמי ביטחון קיים חשש להביא מעטפה שאיש אינו יודע את תוכנה לשדה התעופה, ולכן הם ביקשו להשיב את המעטפה לאדם. בשלב זה אדם ניסה לברוח, שאז המעטפה הושלכה לכיוונו; אדם הרים את המעטפה והשליך אותה לתוך חלון הרכב שאוברמן והפמלייה נכסנו אליו בינתיים; לבסוף אוברמן שב והשליך את המעטפה מן הרכב הנוסע לעברו של אדם - ונסע לשדה התעופה ללא המעטפה.

            הנתבעת טוענת כי על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות") אדם כלל לא היה מוסמך לבצע מסירה של כתבי בי-דין מטעמו של התובע, וממילא גם לא היה מקום לבצע את ההמצאה במסירה אישית - אלא בדואר רשום עם אישור מסירה. חמור מכך, לטענתה של הנתבעת המסירה נעשתה בחוסר תום לב ותוך התנהגות בלתי ראויה מצד אדם - אשר ארב לאוברמן והטריד אותו, ובמהלך כל האירוע נמנע מלהודיע לאוברמן כי המעטפה שברצונו למסור מכילה את כתב התביעה. בנסיבות אלה, ומפאת החשש הביטחוני מנטילת מעטפה שהתקבלה ממקור בלתי מוכר ותוכנה אינו ידוע - לשיטתה של הנתבעת סירובו של אוברמן לקבל את המעטפה היה כדין. ועוד נטען, כי כל תכליתה של ההמצאה לאוברמן היתה ניסיון פסול מצד התובע לעקוף את הוראות התקנות בנוגע להמצאה מחוץ לתחום. בהקשר זה סבורה הנתבעת כי התובע ניצל את ביקורו החטוף של אוברמן בישראל על מנת להקנות לבית המשפט בישראל סמכות בינלאומית באופן מאולץ ומלאכותי, ובכך עשה שימוש לרעה בהליכי משפט.

            כתב התביעה נשלח בדואר רשום גם ל- " Deutsche Telekom Laboratories" - מעבדות המצויות באוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע (להלן: " המעבדות"). לטענת הנתבעת, המעבדות הן מוסד עצמאי המצוי באוניברסיטה שאין כל קשר משפטי או אחר בינו לבינה. הנתבעת אמנם מקיימת לדבריה רמה מסוימת של שיתוף פעולה מדעי עם האוניברסיטה באמצעות המעבדות - ואולם מעבדות אלה בכל מקרה אינן מורשות לקבל עבורה כתבי בי-דין.

            לגישתה של הנתבעת, מכל הטעמים המפורטים לעיל שומה על בית משפט לקבוע כי לא בוצעה לה המצאה כדין של כתב התביעה, ועל כן אין לבית המשפט סמכות לדון בתובענה.

3.         טענה נוספת שבפי הנתבעת לסילוק התביעה נגדה על הסף, היא שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה - אלא בית משפט זר. לגישתה אין כל זיקה ממשית בין התובענה לבין הערכאות בישראל, באשר הן התובע והן הנתבעת הם תושבים זרים, וההסכם הנטען ביניהם נכרת לגרסתו של התובע עצמו בחו"ל. נוסף על כן, התובע כלל אינו דורש את אכיפת ההסכם הנטען בישראל, אלא עותר לפיצוי כספי בלבד. בנסיבות אלה הדין החל על התביעה הוא דין זר, וכל העדים ולמעשה התשתית העובדתית כולה מצויים בחו"ל; ומטבע הדברים ברי כי גם ציפייתם הסבירה של הצדדים בעת המגעים ביניהם היתה שכל סכסוך יתברר בפורום זר (אנגלי או גרמני) ולא בישראל.

            לבסוף טוענת הנתבעת כי השאלה אם בין הצדדים נכרת הסכם שבעל פה אם לאו, דינה להיות מוכרעת לפי דין מקום הכריתה הנטענת - כאשר לגרסתו של התובע מדובר בלונדון, ועל כן הדין החל הוא הדין האנגלי. אלא שדין זר יש להוכיח ככל עובדה אחרת; דא עקא, התובע כלל לא התייחס בכתב התביעה לעמדת הדין האנגלי בנדון. במצב דברים זה, לגישתה של הנתבעת כתב התביעה אינו יכול להקים עילת תביעה כלשהי נגדה - ודינה של התובענה להימחק על הסף גם מטעם זה.

4.         התובע טוען כי המצאת כתב התביעה לנתבעת הושלמה עם הושטת המעטפה לאוברמן - ובעניין זה אין כל משמעות לעובדה כי הלה סרב לקבל אותה מידיו של אדם. אדם, שמסר תצהיר מטעם התובע, מכחיש כי נהג בכוחניות או באופן בלתי הולם אחר בקשר עם ההמצאה; ולדבריו של אדם, אוברמן הוא זה שנהג שלא כדין כאשר ניסה במכוון ובחוסר תום לב להימנע בכל דרך מקבלת המעטפה שידע כי היא מכילה את כתב התביעה, ואנשי צוותו דווקא הם שנהגו כלפי אדם בבריונות. עוד מבהיר התובע, כי אדם הוסמך על ידי בא כוחו של התובע לבצע מסירה אישית של כתב התביעה וההזמנה לדין לנתבעת באמצעות מנהלה - הכל בהתאם להוראות התקנות, המתירות המצאה אישית על ידי שליח מטעמו של עורך הדין המייצג את אחד הצדדים. התובע אף מכחיש ניסיון מצדו לעקוף את הוראות התקנות בנושא המצאה מחוץ לתחום, שכן לגישתו הכלל הוא שככל שהדבר ניתן מבחינה מעשית - יש למסור את כתב התביעה לנמען באופן אישי. בנסיבות שבהן אוברמן ביקר בארץ קמה זכותו של התובע לבצע לו מסירה אישית של כתב התביעה, וההמצאה אל מחוץ לתחום הפכה לבלתי רלוונטית.

            עוד באותו נושא, התובע טוען כי המעבדות מהוות מרכז מחקר ופיתוח של הנתבעת בישראל - ועל כן יש לראות בהן כגוף מורשה מטעמה של הנתבעת לקבלת כתב התביעה. מכל מקום, אין ולא יכול להיות חולק כי בסופו של יום כתב התביעה אמנם מצא את דרכו מן המעבדות אל הנתבעת - ובנסיבות אלה מתקיים כלל הידיעה המקים אף הוא את סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה.

5.         בנוסף נטען על ידי התובע כי קיימת זיקה אמיצה בין התובענה לבין בית המשפט בישראל. כך בראש ובראשונה משום שעניינה של התובענה הוא בהסכם שמקום ביצועו נועד להיות בישראל - שכן הוסכם בין הצדדים על השקעת כספים בחברות ישראליות. מכיוון שבסופו של יום השקעה כאמור לא בוצעה על ידי הנתבעת, אזי גם הפרת ההסכם נעשתה בתחומה של ישראל - על דרך של מחדל. וכן נטען כי הגם שהתובע הוא אזרח בריטי, הלה דובר עברית, מעורה בחברה הישראלית ומקיים עסקים רבים בישראל; ואף לנתבעת זיקה לישראל - שהרי היא הקימה בארץ מרכז מחקר ופיתוח באוניברסיטת בן גוריון (המעבדות כהגדרתן לעיל). לעומת זאת, לדברי התובע הזיקות שעליהן הצביעה הנתבעת הקושרות לעמדתה את התובענה לפורום זר, מהוות לכל היותר שיקולי נוחות מצידה בניהול התובענה באירופה - כאשר על פי ההלכה הנוהגת יש לייחס לשיקולים כגון דא משקל דל בלבד, אם בכלל. 

עוד נטען על ידי התובע כי הנתבעת שוגה בנוגע לדין החל על התובענה, באשר לפי חוות דעת שקיבל ממומחים הן במשפט הגרמני והן במשפט האנגלי - גם אם תתברר התובענה בגרמניה או באנגליה, בכל מקרה הדין שיחול כפי הנראה יהא הדין הישראלי. גם משום כך יש טעם בניהול התובענה בישראל; ונוסף על כן מכיוון שהדין החל הוא הדין הישראלי כאמור, ממילא לא היה על התובע להתייחס לדין זר כלשהו בכתב התביעה - ואין יסוד לטענת הנתבעת כי יש לדחות את התובענה בשל כך על הסף בהעדר עילה.

דיון

6.         בתמיכה לבקשה לסילוק על הסף הגישה הנתבעת תצהיר מאת מר גלעד צגלה, יועץ חיצוני לנתבעת שלדבריו נמנה עם פמלייתו של אוברמן והיה נוכח בעת שאדם ביקש למסור לו את המעטפה ובה כתב התביעה.

            בתמיכה לתגובת התובע לבקשה הוגשו תצהירים מאת התובע עצמו, אדם (בנו של התובע), ומתמחה במשרד בא כוחו של התובע - אשר לדבריו הוסמך על ידי האחרון להמציא לאוברמן את כתב התביעה ביחד עם אדם. כן הוגשו שתי חוות דעת בנושא הדין החל על התובענה - האחת מאת ד"ר כריסטיאן פרנץ, מומחה למשפט גרמני; השנייה מאת עו"ד דוד וולפסון, מומחה למשפט אנגלי. יצוין כי לנוכח טענות שהעלתה הנתבעת במסגרת התשובה לתגובה לבקשת הסילוק על הסף, שלפיהן חוות הדעת הוגשו כמכתבים ולא נערכו כחוות דעת כדבעי - התובע הגיש בשנית את חוות דעתו של המומחה לדין האנגלי כשהיא ערוכה כנדרש. בנוסף לכך, במהלך דיון מקדמי בבקשה לסילוק על הסף שנערך ביום 4/12/12, הגיש התובע חוות דעת ערוכה כדבעי גם מאת מומחה לדין הגרמני - רק שהפעם היה זה מומחה אחר, ד"ר מרטין אילמר שמו.